נוסעת באוטובוס עקלקל בדרכים לא דרכים, אנשים עולים ויורדים לסרוגין.
אבל היא יודעת שהם רק תפאורה.
כל אימת שהיא עוצמת את עיניה - הם חדלים מלהתקיים,
ונבראים מחדש במבט הבא.
אחרי שהיא תרד הם יעלמו לנצח.
היא יודעת לאן מובילים החיים,
היא רק לא יודעת איך תעביר את הזמן עד שתגיע לשם.
חצוצרה מטלית ירוקה. מנגינות מזדייפות בראשה. כמו החיים, זה אף פעם לא יוצא כמו שאתה רוצה.
זר לא יבין זאת, וזר הוא כל מי שהוא לא היא, וגם ככה, ממילא, הוא נעלם בתחנה הבאה.
היא יודעת לאן החיים מובילים,
היא רק לא יודעת איך תעביר את הזמן עד שתגיע לשם.
רק תו אחד היא יודעת לנגן.
פה דייז. אם היה לה פאב זה היה שמו.
לימדו אותה מה זו תשוקה,ואיך לאהוב ואיך לחיות ללא גבולות, אבל היא נותרה רק עם ה"איך", וריק אחד גדול
ותרועת חצוצרה על תו בודד.
היא יודעת לאן החיים מובילים,
היא רק לא יודעת איך תעביר את הזמן עד שתגיע לשם.
וטיפ אחד צידה לדרך -
ליד חברים לא עוצמים עיניים.
ניס סוכות 2012